<h1>כל בו הלכ' שבת הגדול סימן מ"ז</h1>
<h2>דף פח:</h2>
שבת שלפני הפסח נהגו לקרותו שבת הגדול. והטעם לפי שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חל ביום ה' בשבת, כמו שמצינו בסדר עולם. ומקחו של פסח מצרים שהיה בעשור לחודש, בשבת שלפני הפסח היה. אמרו ישראל מה נעשה, היאך ניקח הפסח לעיני מצרים הן נזבח וגו' ולא יסקלונו. אמר להם הקדוש ברוך הוא עתה תראו הנס הגדול אשר אעשה לכם, הלכו ולקחו איש פסחו להיות להם למשמרת עד י"ד יום לחודש. כשראו המצרים כך, חגרו איש חרבו על יריכו, ויבקשו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, והשם ברחמיו הגין עליהם, והחלה את המצרים בתחלואים משונים, ונדונו ביסורין גדולים, ולא יכלו להזיק לישראל. ועל שם שנעשו נסים גדולים לישראל באותו שבת שהיה לפני הפסח, נקרא כל שבת שלפני הפסח שבת הגדול. וכתב ה"ר אשר ז"ל בהלכות הפסח נהגו כל ישראל לעשות לחם בערב שבת הגדול, [הגדול] לפי גדלו והקטן לפי קטנו. וקורין אותו חלת עני, ובלעז לחם בית הכנסת. ומחלקין אותו לעניים. ומיום שזלזלו בו נשתלחה מארה בתבואה.
